ייצוג עוני:

סוגיית העוני בישראל זוהי סוגיה שקשה להגדיר. סוגיית זו ניצבת שנים רבות בלב השיח המקצועי והציבורי, והיא מלווה בשאלה- מיהו עני? התשובות לשאלה זו שונות ומגוונות, וכן מושתתות על השקפות על עולם. 

דרכים להגדיר את העוני:

• הגדרה ליברלית- עוני הוא חיים מתחת לסף הקיום הבסיסי. לאדם עני אין את היכולת לספק לעצמו מספיק מזון, קורת גג, חימום וכו' בכדי לשרוד.
• הגדרה יחסית- לכל אדם יש צרכים משל עצמו, ולכל חברה יש את הרמה שלה. העוני תלוי באותה רמה שבה נמצאת החברה. זאת אומרת העוני הוא יחסי לחברה ולתקופה שבה אותה אדם חי.  

בעבר העוני היה דבר שהיה קל לזיהוי. אותו אדם עני היה הולך עם שיער פרוע, בגדים קורעים ומלוכלכים. כיום, יותר קשה לזהות אדם עני, מפני שזהו דבר מבייש. לכן, אותם עניים מנסים להשתלב בחברה כמה שיותר. להתעלם מהעוני ולהסוות אותו בחברה המערבית.

אנו יכולים לראות בתמונה זו אדם שמחפש אוכל בפחי הזבל. אדם זה נמצא כנראה מתחת לקו העוני, ואין באפשרותו לממן לעצמו את מזונותיו. בנוסף, בידו הוא מחזיק תיקים גדולים בגודלם אך לא מספיק גדולים בכדי להכיל את כמות הדברים שאדם בסכלה הנורמה צריך שיהיו לו. אנו יכולים להבין לפי אותם תיקים כי לאדם זה אין קורת גג ומקום לגור בו. עם כל זאת, אותו אדם לובש חליפה, בגדים שמצטיירים כרשמיים. מובן לנו מכך שלמרות מצבו הכלכלי הירוד והקושי לשרוד, אותו אדם מנסה להשתלב בחברה, ולהסתיר את מצבו. ניתן לשייך את אותו אדם להגדרה של "עני ליברלי".

ייצוג העוני בתקשורת: 

התקשורת מראה לנו את מקרי הקיצון של העוני, את המקרה של האישה הזקנה שאוספת אוכל מפחי הזבל, את המקרה שבו ילד עומד מול מקרר ריק. אך בעצם מראה רק צד קיצון אחד. התקשורת לא מספרת לנו את הסיפור המלא, של אותה זקנה שבצהריים עובדת, אך למרות זאת בעקבות המשכורת המצומצמת שמקבלת מוכרחה לחפש אוכל בפחים בכדי שיהיה למשפחתה וכו'. התקשורת לא מספרת לנו את דברים אלו מפני שאלו דברים לא מעניינים, דברים שלא מספיק "חמים". דבר זה גורם לנו להתעצבן על אותם אנשים, שנראה כי הם מסכנים ומחטטים בפחים, ולא מנסים לשפר את מצבם. כל זאת בעקבות התקשורת שרוצה לזעזע אותנו ולהביא לנו את הדברים הקשים. המציאות מראה כי למרות שיש אנשים שעובדים, בעקבות המציאות הקשה והמחירים הבלתי יאמנו, קשה לשרוד ולהישאר מעל קו העוני.

רמי קלינשטיין במופע "לא לבד" בערב התרמה לעמותת אחים

התקשורת עוסקת בעוני כאשר ישנם אירועים מיוחדים היוצאים מן הכלל. לדוגמא- כאשר מתפרסם דו"ח העוני, בתקופת החגים ועוד. בזמנים כאלו התקשורת נזכרת לעסוק בעוני ובמסביב לה. פעמים אחדות במשך השנה ישנו משדר התרמה שבו מופיעים סלבס. אותם סלבס שרים, רוקדים ומצחיקים, כל זה בכדי לגרום לנו, התושבים לתרום לאותם ארגונים. כך בעצם בעיית העוני הופכת להיות הבעיה של התושבים. אם התושבים לא יתרמו כסף לאותם ארגונים פשוט לא יהיה להם. במקום שהממשלה תהיה אחראית לבעיה זו, אנו התושבים אחראים לה, לסיפוק מזון השכלה וכסף לאותם עניים. במשדרים אלו הופכים את אותם עניים ל"סלבס" ליום אחד, הם מדוברים בתקשורת ונמצאים על סדר יומנו. אך הבעיה בכך היא שלאחר אותו היום אנו חוזרים לשגרת חיינו ושוכחים מאותם עניים הנמצאים במצוקה. 

התקשורת מציגה את העניים הכי קיצוניים, וגורמת לנו לחשוב כי אותם עניים לא עושים את ההשתדלות בשביל לצאת מאותו מצב כלכלי ירוד. מתעלמת מהעובדה שישנם עניים רבים שעובדים בכל יום, אך למרות עבודתם הקשה, עדיין נמצאים באותו מינוס גדול. התקשורת לא מציגה בפנינו את התהליכים, ובכך גורמת לנו להישאר עם אותה תפיסה שטחית בנושא העוני.